20.12.2010

המפגש הראשון נערך במרכז תכלי"ת מאיר- מרכז לתמיכה וטיפול בנוער בסיכון, ובמרכז דורות- מרכז קהילתי ליוצאי קווקז בשדרות.
את  בני הנוער שהגיעו למרכז תכלי"ת קידם שולחן מכל טוב, עם כיבוד מסורתי של בני העדה האתיופית. לאחר היכרות קצרה, הם צפו בסרטון שמספר על בני נוער שלמדו במרכז. בעקבות הסרטון התקיימה שיחה ערה בין הנוער המבקר לנוער תכלי"ת.
בני מרקוביץ, מנהל המרכז דיבר על החששות שבדרך כלל מלווים מפגשים כאלה. הוא הסביר שהנוער בתכלי"ת אינו תואם לסטריאוטיפ שאנו נוטים לייחס באופן טבעי לנוער בסיכון, "זהו נוער שלא ניתנה לו ההזדמנות לקבל סיוע וגיבוי מההורים ומהסביבה". בני נתן דוגמא למצבים שגרמו לנערים להזדקק לסיוע ותמיכה כמו הורים שחזרו בתשובה וסילקו מהבית את ילדיהם אשר סירבו לנהל אורח חיים דתי.
בני הנוער מתכלי"ת שיתפו את בני גילם וענו בגילוי לב על שאלות רבות שסיקרנו את אורחיהם.
א', בן 14.5 סיפר שהגיע למרכז דרך בית המשפט. "בהתחלה לא רציתי לבוא, אך מהר מאוד ראיתי שכייף פה ורציתי להישאר".
ר', בן 16, סיפר על הקושי שלו להתרכז בלימודים, ולשבת בכיתה מעבר ל-10 דקות.
אחד ההורים שליווה את הקבוצה משער הנגב, דיבר על כך שהבעיה קיימת לא רק בקרב עולים, וסיפר כי גם הוא נשר מבית הספר בגיל 15, אך למזלו, הייתה לו תמיכה מהקהילה בקיבוצו.
בייצ'ש, מדריכה בתוכנית הליווי האישי בתכלי"ת, סיפרה על העלייה האתיופית וקשיי ההשתלבות של בני הנוער בחברת בני גילם, על הכבוד למבוגר, ועל הפערים התרבותיים שיוצרים אי הבנות וקשיים בתקשורת עם ישראלים צברים. היא נזכרה בימיה בבית הספר שאם מורה נזף בה היא הייתה מרכינה את ראשה- כאקט של כבוד, שהתפרש אצל המורה- כהתעלמות וזלזול.
עוד דיברה בייצ'ש על המתח בין ההורים שרוצים לשמר את תרבותם ומגיעים לבית הספר בלבוש מסורתי, דבר שמביך את ילדיהם. היא נשאלה האם זה טוב לדעתה שהפרידו בין בני העולים לצברים בלימודים- "בזמנו חשבתי שזה בסדר, היום נראה לי שאין צורך, בגלל שההורים והילדים שנולדו בארץ דוברים עברית".

המפגש השני התקיים במרכז "דורות", גם שם קידמו את בני הנוער מאכלים מסורתיים ממטבחה של העדה הקווקזית. בני הנוער שמעו על המרכז  מפי סטס מרדכייב, פעיל במרכז דורות וממקימי מצע"ד, שסיפר על ההיסטוריה והקשיים בהשתלבות של בני העדה הקווקזית בהוויה הישראלית.
סטס הקדים וסיפר את סיפורו האישי, השירות הצבאי והלימודים באוניברסיטת בן גוריון. כששאל את בני הנוער מה עושה צעיר בן העדה הקווקזית לאחר הצבא או הלימודים, עלו וצצו מיטב הסטריאוטיפים - "מתחתנים", "פותחים מכולת", "חברים במאפיה" ועוד ועוד.

מפגשים נוספים נערכו בקיבוץ העירוני "מגוון" במפעל המוגן הרב נכותי ובמכינת כנפיים. המפגש הבלתי אמצעי עם צעירים עם מוגבלות איפשר לבני הנוער להכיר מקרוב את אורח חייהם של אנשים עם צרכים מיוחדים אשר עובדים, לומדים, מתנדבים לשירות לאומי וחיים בקרב קהילת הקיבוץ העירוני.